בלוג

תרגול היוגה מוכר בעולם שלנו בעיקר בתור אימון גופני של תנוחות ונשימה. אימון זה שהחל להתפתח בהודו לפני אלפי שנים, נשען על יסודות פילוסופיים עמוקים וצומח מתוכם.  אותם יוגים קדומים ישבו והתבוננו בעצמם – בגופם, בנשימתם ובתודעתם. את התובנות שלהם הם העבירו הלאה לדורות הבאים באמצעות טכניקות של שינון ושירה (chanting). רק מאוחר הרבה יותר חלק מהטקסטים האלה הועלו על כתב ונערכו כספרים שאת חלקם אפשר לקרוא היום מתורגמים לשלל שפות. 

 אותי ההתבוננות הסקרנית של אותם יוגים קדמונים מרתקת בראש ובראשונה, כי היא מכוונת אותנו פנימה, אל מה שקורה בתוכנו, ולא תמיד מקבלת ביטוי או מקום בחיים המהירים של העידן הזה. שנית מרתק אותי לחשוב עד כמה חוויית החיים שלי דומה לחווית חיים של מי שחיו לפני חמשת אלפים שנה במקום אחר לחלוטין. איך ולמה קרה שצורת ההתבוננות המסוימת הזאת התפתחה דווקא בהודו היא שאלה מעניינת, שאותה נשמור לפעם אחרת. 

הנושא שאליו יוקדש המאמר הזה הוא מודל הלמידה שניסחו היוגים ואיך הוא קשור לחיים שלנו כאן ועכשיו. מה הוא מודל למידה? המודל הוא למעשה סכימה של שבעה שלבים המתארים את האופן שבו נכון או ראוי לנו לפעול כאשר אנחנו נתקלות בידע חדש. בהמשך אנסה לתאר את השלבים האלה ואיך נוכל להשתמש בהם באופן לגמרי יום יומי.

 לאיזה סוג של ידע מתייחס המודל? האם גם עובדה מתמטית, כמו 4=2+2 רלוונטית למודל כזה? שאלה זו למעשה חושפת שיש לנו דרכים שונות להגדיר מהו "ידע". האם צבירת ידע אודות עובדות מדעיות או היסטוריות יכול לעזור לנו להבין את עצמנו טוב יותר? האם ידיעות "טריוויה" בנושאים כמו ספורט, תרבות או היסטוריה יכולות לעזור לנו לבחור אופן פעולה שיביא לנו יותר שלווה בחיים? 

 אפשר לסכם ולומר בהכללה רחבה למדי, שמודל הלמידה מתייחס בעיקר לידע מהסוג שמשנה אותנו, שיש לו ערך טרנספורמטיבי. ידע מהסוג שלא נוכל לשכוח אותו, כי הוא הופך להיות חלק ממי שאנחנו, הוא נארג לתוך מרקם השלד, השרירים, כלי הדם והעצבים שלנו. מדובר על ידע מהסוג, שחורג מהמרחב המנטלי של ידיעה והבנה ושייך גם, ואולי בעיקר, למרחבים של הגוף והנשימה. 

מטרת מודל הלמידה היא לבחון לעומק ידע שאנחנו שומעות או לומדות לפני שאנחנו מחליטות האם לקבל אותו עם כל מה שהוא דורש מאיתנו, או לדחות אותו ולוותר על השינוי שהוא מציע לנו. המודל מתבסס על התבוננות סקרנית במה שעולה בגוף, בנשימה, בתודעה; על חקירה כנה ונטולת פניות, ועל היכולת לראות את מה שיש ברגע, תוך הסכמה להניח בצד את מה שהיה בעבר ואת מה שאולי יהיה בעתיד. המודל מקנה לנו יכולת ללמידה מעמיקה וחוויתית מתוך התנסות ולא מתוך זיכרון. האם העובדה שאוכל לדקלם מתוך הזיכרון משהו שקראתי או שמעתי איפשהו אומרת שאני יודעת אותו?

 השלב הראשון במודל הלמידה (או רכישת הידע) הוא הקשבה לידע החדש מבלי לעמת אותו או להשוות אותו עם ידע קודם. לדוגמא, כאשר מגיע גירוי מאחד החושים כמו מוזיקה קצבית או ריח מתוק, ננסה להיות לרגע רק עם התחושה. בלי פרשנות, בלי שיפוט או ביקורת, בלי להתלונן על כמה רועשת המוזיקה ולמה דווקא בין 2 ל-4? וכך הלאה. תחושות לא משקרות, לא מספרות סיפור, לא נוקטות עמדה. לכן הקשבה לתחושות מאפשרת חיבור לאמת שעולה מתוך הגוף. אחרי ההקשבה לגוף נוכל להתקדם הלאה אל המימד של השכל ולבדוק מה אפשר להסיק מהידע החדש.

 השלב השני במודל הוא החזקה של הידע החדש ומתן שהות לעצמנו לראות את הרעיונות שעולים בעקבותיו, בלי שיפוט. נראה את הגלים שעולים בתודעה. אם נרצה למצוא אבן שנזרקה לבריכה מה כדאי לעשות? להמתין עד שהאדוות ישככו ואז נמצא את האבן בקלות. כך עם ההכרה שלנו – אם נמתין רגע יהיה שקט ואז הרגש שעולה כלפי הידע החדש יתבהר. לדוגמא, אם קבלנו המלצה לשינוי תזונתי נוכל לשהות איתה רגע לפני שנחליט האם לאמץ אותה או לא. נבדוק האם עולה התנגדות או התלהבות? האם ההמלצה בכלל מעוררת בנו רגש או רצון להגיב?

 השלב השלישי כולל חקירה של הידע החדש או הגות אודותיו. נחשוב על הידע, נעלה שאלות בנוגע אליו, האם הידע הזה הגיוני? האם הוא יכול להועיל?  נוכל לחשוב על הידע החדש, בין אם אנחנו מסכימות איתו או לא, ולנסות לשער מה יקרה אם נאמץ אותו. 

 בשלב הרביעי נבצע בדיקה של הידע, עדיין בלי להתנסות בו. נוכל לנסות לברר האם הידע מגיע ממקור אמין שכדאי לנו לסמוך עליו? האם הוא מסתדר עם ידע אחר שיש לנו? האם הידע נכון ואמיתי? האם אנחנו מכירות מישהי אחרת שאימצה את הידע הזה? איך הוא השפיע עליה?  

השלב החמישי כולל התנסות ישירה – האם זה עובד? האם יישום של הידע – כמו בדוגמא של המלצה תזונתית – מניב  את התוצאה הצפויה או הרצויה? אם אניח מראש שהידע החדש הוא נכון, זהו לימוד לא יעיל, כי הוא עלול להיות שגוי ואז בזבזתי זמן מיותר על טעות. הבדיקה תהיה קודם כל על עצמי – האם זה עובד אצלי? בהמשך נרחיב את מעגל הבדיקה לאחרים.

 בשלב השישי נערוך בדיקה חוזרת – כמו בניסוי מדעי ננסה ליישם את הידע שוב ושוב ונבדוק – האם התוצאות חוזרות על עצמן? אחרי יישום חוזר מתחילה להתעורר הבנה. החוויה "נרשמת" בגוף, נוצרים קשרים עצביים חדשים במוח והתודעה שלנו מתחילה לזהות את הידע כחלק ממנה.

 השלב השביעי והאחרון הוא העברת הידע הלאה מתוך החוויה האישית שצברנו לאורך זמן. הקניית ידע לאחרים מקנה לו תוקף ומנכיחה עד כמה הוא אכן ברור מתוך התנסות ישירה ועד כמה מתוך זכרון (מה ששמעתי שאחרים אומרים). בנוסף – מסירת ידע לאחרים מכריחה אותנו לדייק, להסביר, לבחור אמצעי המחשה או תיאור ובכך עוזרת לנו לנסח מחדש את אותו ידע במילים שלנו. 

 את הסכימה של שלבי הלמידה אני מבינה בתור השהייה או הרחבה או האטה של תהליך קליטת ידע מהעולם שסביבנו. תהליך זה מתרחש לרוב באופן אוטומטי, או כמעט אוטומטי, והתוצאה היא שהמון ידע שלא באמת בדקנו הופך להיות חלק מאיתנו. מודל הלמידה מעודד אותנו לשהות רגע, לבדוק לעומק ולאמץ רק את מה שבאמת עובד עבורנו, על סמך ניסיון אישי ולא רק על סמך עדות או המלצה של מישהי אחרת.

 פירוק תהליך הקליטה האוטומטי למרכיביו מאפשר להפנות תשומת לב נפרדת לכל אחד מהם. אני מוצאת את השלב של החזקת התחושה, שבו אני מנסה להישאר רק עם התחושות בלי לשיים, לתייג, לסווג וכך הלאה – מרתק במיוחד. במידה רבה זהו השלב הכי "נקי", הכי קרוב לדברים כהוויתם. בשלב הזה נמצאים כביכול רק הגירוי והקלט שהוא מייצר, בלי התערבות של יכולת הניתוח, בלי השוואה לזכרון, לידע קודם שיש לי כלפי הגירוי הזה ובלי פרשנות. 

לפעמים נדמה לי שהערנות לתחושה עצמה היא הדבר הכי קרוב ל-פשוט להיות. 

אין לנו שליטה על היקף או עוצמת הגירויים המגיעים אל החושים שלנו (מבפנים או מבחוץ). הגירויים פשוט כל הזמן מגיעים. מה שכן יש לנו אפשרות או גישה לשלוט בו (או לכל הפחות לווסת אותו) זו התגובה שלנו כלפי הגירויים האלה. אם נוכל לרווח – בזמן ובמרחב – בין השלבים האוטומטיים של הלמידה, אולי נוכל להאט מעט את התגובה שלנו ובכך להגיב פחות מתוך האוטומט ויותר מתוך המודע.

איך ליישם את המודל בחיים שלנו?

 בתחום הבריאות אני מוצאת שאנחנו מוצפות באינספור מסרים וחלקי ידע, המוצגים במדיות השונות וחלקם הופכים מהר מדי להמלצות "חובה". מים עם לימון על הבוקר, קפה או תה ירוק, ניקוי רעלים או חוקן, הליכה או ריצה או שחייה או אופניים, יוגה או פילאטיס או בכלל קיק בוקס? כל אחת קראה על משהו שהוא פלא ומשנה את החיים וכל אחד ממליץ על שיקוי או קפסולה שפשוט חייבים! אז איך אפשר לדעת מה באמת מועיל או לכל הפחות לא מזיק?

 מודל הלמידה הוא כלי מצוין לברור המלצות רלוונטיות מתוך כל השפע. הקשבה, החזקה, שהייה עם התחושות שעולות, חקירה, בדיקה, התנסות, בדיקה חוזרת ואז – ורק אז! – העברה לאחרים. מודל הלמידה מחייב אותנו לקחת אחריות, להתנסות לעומק, להעביר הלאה רק את מה שבאמת עבד לנו ולנפות מהחיים שלנו סיסמאות ריקות שאנחנו לא באמת מבינות.

 מודל הלמידה ניתן ליישום גם בתחומים אחרים, כמו בתחום ההורות או הקריירה, במערכות יחסים, בקשרים עם בני משפחה ועוד. יש לנו כלי עוצמתי לבדוק מה עובד לנו, מה גורם לנו להרגיש טוב בגוף שלנו ומה מאפשר לנו להיות בנינוחות ליד האנשים החשובים בחיים שלנו. כל מה שדרוש זה אימון.

אני ממליצה להתחיל בקטן – לדוגמא, לבדוק האם המלצת התזונה או הספורט האחרונה שאימצתן לעצמכן באמת מועילה ועוזרת לכן להרגיש חיוניות, עירניות וקלילות או שעדיף לוותר עליה ולבדוק משהו אחר. 

בהצלחה!