בדומה למילים רבות אחרות מהודו, גם המילה "קרמה" השתלבה בשפה היומיומית שלנו ותפסה לה מקום בתרבות הפופולרית. לרוב הפירוש שניתן לקרמה באיורים, סיסמאות, או על גבי טי שירטים, מייצג עקרון מוסרי של שכר ועונש, שאפשר לסכם בביטוי המיוחס להלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". זה אכן עקרון מוסרי מעניין וחשוב, אבל זה לא הפירוש המקורי או המדויק של רעיון הקרמה כפי שהוא בא לידי ביטוי בטקסטים יוגיים.
בנוסף, מושג הקרמה בדרך כלל מיוצג באופן שלילי כאומר, שפעולה שלילית בעולם מביאה לתוצאות שליליות בחיים, או במשמעות של "נקמה קוסמית". המחשבה על קרמה כעל מנגנון שלילי של "שכר ועונש" מעוותת את הרעיון הבסיסי משתי סיבות:
א. פירוש המילה קרמה הוא "פעולה". עקרון הקרמה אומר בפשטות שלכל פעולה בעולם יש תוצאה או השלכה כלשהי. אין לנו גישה לידע נוסף מעבר לכך.
ב. קרמה איננה דבר שלילי! היא "חוק טבע" במובן הכי בסיסי של המילה. כפי שאנחנו לא חושבות וחושבים על חוק המשיכה כעל שלילי או חיובי, כך גם כאן. רעיון הקרמה מתאר מנגנון או חוקיות מסוימת בעולם התופעות, בלי לייחס לו משמעות ערכית כזאת או אחרת.
אז מה בכל זאת אומר עקרון הקרמה?
ראשית חשוב להבין שחוק הקרמה חל על כל פעולה שלנו, בין אם היא ממשית או דמיונית, בין אם מדובר במחשבה, באמירה או בפעולה בעולם הפיזי. כל הלך מחשבה, כל רעיון שאנחנו נותנות לו תוקף בינינו לבין עצמנו או בשיח עם הזולת, מניע שרשרת של תגובות. "רק מילה טובה" אומרת יהודית רביץ בשיר, ו"חיים ומוות ביד הלשון" אומר הפתגם הידוע. נוכל בקלות למצוא עוד אינספור דוגמאות לאופן שבו המילים שלנו משפיעות על המציאות.
אבל מה זה אומר שלכל מחשבה יש תוצאה?
אנחנו בוראות את מציאות חיינו כבר בשלב של המחשבה על – , של ההתכוונות אל – , של החשש ממשהו אחד או המשיכה אל משהו אחר. הכוונה, המחשבה, נקודת המוצא הרגשית, הנפשית או המנטלית, באה לידי ביטוי במעשים שלנו ולכן גם מביאה לתוצאה מסוימת ולא אחרת. לפעמים ואולי אפילו לרוב אנחנו כלל לא מודעות ומודעים לעמדה או לאמונה שלנו כלפי גירוי חיצוני, אבל היא תמיד קיימת שם.
האם יש דבר כזה "קרמה טובה" או "קרמה רעה"?
לתפיסתי לא. יש קרמה. יש חוק טבע שלפיו לכל מעשה יש השלכה או תוצאה. התוצאה של המעשה יכולה להיות טובה או רעה, אבל הקרמה עצמה היא רק המנגנון. איך נוכל לדעת מה מביא לטוב ומה מעולל רע?
לאחרונה שמעתי מש', מתרגלת יוגה, אישה בוגרת, עצמאית ומקצוענית בתחומה, שהיא בעצמה אמא לילדים, משפט שאמא שלה אמרה לה במהלך ארוחה משפחתית: "את בכלל לא צריכה לאכול לחם". ש' תיארה לי את המשפט הזה בשאט נפש. מבחינתה אמירה כזאת נתפסת כביקורת על המשקל או על הרגלי האכילה שלה, שהיא לא ביקשה לקבל ואין לה עניין לשמוע בשלב זה של חייה.
לא דיברתי עם אמא של ש', אבל אני רוצה להאמין ומקווה, שהדברים נאמרו מתוך דאגה כנה ורצון להיטיב והיא לא ערה לכך שההערה שלה פוגעת או לכל הפחות מיותרת. אבל גם אם אמירה מהסוג הזה מגיעה מרצון להיטיב ולעזור – האם זה באמת מה שהיא עושה? אולי אמירה כזאת מערערת את תחושת הבעלות של ש' על גופה ומעוררת סלידה או דחייה כלפי האם?
רוב המשפטים של אמהות נורמטיביות מכוונים להיטיב עם הילדות והילדים שלהן. האם הם תמיד עושים זאת? קשה לדעת. הסיבה לכך היא שאין לנו ואף פעם לא תהיה לנו גישה לידע מושלם על כל ההתרחשויות והנסיבות שמשפיעות ומושפעות מההחלטות והפעולות שלנו. האם יש לנו דרך לדעת אם עצה או הערה או הצעה שנשמיע לילדים ולילדות שלנו עוזרת, תומכת ומעודדת או חלילה מעוררת רגשות קשים של דחייה או שיפוט או ריחוק? גם אם אין לנו ספק בנוגע לכוונה שעומדת בבסיס הפעולות שלנו, אין לנו דרך לדעת איך הם ישפיעו ולאיזה תוצאות יוביל בסופו של דבר.
דוגמא מורכבת יותר ניתן למצוא במקרה אומלל שקרה בספטמבר 2022 במחלקת ההפריה החוץ גופית בבית חולים אסותא בראשל"צ. על פי הודעת בית החולים, מבדיקה גנטית שנערכה לאישה בהריון שעברה החזרת עוברים בהפריה חוץ גופית, עלה כי היא נושאת עובר שלא תואם גנטית לה ולבן זוגה. המקרה הוא ללא ספק מחדל חמור, שמעורר הרבה שאלות לגבי תהליכי הבדיקה והזיהוי הנהוגים בטיפולים מהסוג הזה. אך אם נבחן לרגע את המקרה מנקודת מבט קרמתית, מורכב מאוד לקבוע מה קרה כאן.
מערך ה-IVF בכל בית חולים פועל ללא ספק למטרה נעלה – לעזור לאנשים להביא ילדים לעולם. אותה אמבריולוגית או אחות או רופאה, שאולי שגתה בזיהוי העוברים – האם הפעולה שלה הייתה "רעה"? תוצאת המעשה ללא ספק הכניסה חיים של אנשים רבים לסחרור, לתחושות עמוקות של חוסר אונים, תסכול ופחד, אולי אפילו חרדה ודיכאון. אבל האם המחשבה או המעשה עצמו כוונו להרע? אפשר בסבירות גבוהה להניח שלא. אפשר בסבירות גבוהה להניח שהכוונה הייתה לסייע, להקל, להביא שמחה לחיי המטופלים.
אז איך "פועלת" הקרמה? לפי הכוונה, המעשה, או התוצאה? ואיך בכלל אפשר לדעת או לנתח בדיעבד מה גרם למה? איזה מעשה הביא לאיזה תוצאה? אין לנו, לבנות ובני אדם (בשלב זה לפחות) יכולת התבוננות רחבה מספיק בשביל לראות ולהבין איך כל מעשה, כל מחשבה, כל מילה שנאמרת, משפיעה על סך הפעולות שלנו ושל זולתנו.
אז למה בכל זאת חשוב לחשוב או לדבר על קרמה?
לתפיסתי, רעיון הקרמה מניח על כתפינו אחריות עצומה, לא רק כלפי החיים שלנו, אלא כלפי חיי ילדנו וחיי הדורות הבאים אחרינו. אם לכל פעולה שלנו יש תוצאה, גם אם היא אינה ידועה לנו באופן ישיר, זה אומר שעלינו להיות זהירות, לגלות אחריות, ולבדוק היטב מה המניע שלנו לפעול בעולם: האם זהו רצון או דחף להיטיב? או רצון ודחף לקחת עוד ועוד לעצמי?
עקרון הקרמה מזכיר לנו שאנחנו תמיד במערכת יחסים עם הסביבה, עם כדור הארץ, עם העבר והעתיד. כל פעולה שנבחר לעשות או לא לעשות, כל אמירה שנאמר או נחריש, כל כוונה שנניח או נעזוב, תשפיע עלינו ועל העתיד שלנו באופן כלשהו, גם הוא אינו ידוע וברור בנקודת הזמן הזאת. לנו נשאר לבחור מצד אחד ולחיות עם התוצאות מהצד השני 🙂
ספרו לי מה חשבתן על הפוסט הזה ואיזה שאלות הוא מעלה עבורכן.. אשמח לשמוע 🙂
שמחתי לדייק את המושג, ולגלות שכמו ביחס למושגים אחרים, השטחיות דבקה בו והשימוש בו הפך רחוק מהמשמעות המקורית. אחד הדברים החשובים שאני לומדת מאופן כתיבתך הוא להיזהר בבחירת מילותיי ולהישמר מן השיפוטיות. כמו שכתבת יפה כל כך "רעיון הקרמה מניח על כתפינו אחריות עצומה, לא רק כלפי החיים שלנו, אלא כלפי חיי ילדנו וחיי הדורות הבאים אחרינו".
תודה
תודה על התגובה! מסכימה מאוד שכדאי לנו להישמר משיפוטיות. בעיקר מהסיבה שאין לנו דרך אמיתית לדעת מה עומד מאחורי הדברים