"אה, אז את מורה ליוגה? איזה יופי! איזה יוגה את מלמדת? אשטנגה? ויניאסה? איינגאר?"
גם אם השמות האלה לא מוכרים לכם, בטח שמעתם שיש שיטות שונות ויש מורות ומורים וכל אחת ואחד מלמד.ת קצת אחרת. אז עבור חובבי השורה התחתונה – אני מתרגלת ומלמדת בשיטה שנקראת ויג'נאנה יוגה. את עיקר הבסיס התיאורטי שלי ביוגה רכשתי ממורות מזרם הויג'נאנה ורוב האימון שלי מבוסס על עקרונותיו (עליהם אני ממליצה לקרוא באתר של ויג'נאנה יוגה בקישור הזה).
אבל אם יורשה לי להרחיב עוד קצת, אז חשוב לי להגיד שהשמות הם לא הדבר המשמעותי ולרוב הם משמשים אותנו רק בשביל לקצר את ההסבר או לשווק את השיעור או הסדנא באריזה יפה ונוחה להגשה. מי שתרגל אצל מורה לאשטנגה, סביר להניח שילך לקורס מורים לאשטנגה, אבל מה זה אומר עליו בתור מורה? ומי שתרגלה 10 שנים בסטודיו שמלמד איינגאר אבל פגשה יום אחד מורה נהדרת לויניאסה ועברה לתרגל אצלה, מה זה אומר עליה בתור מתרגלת? לא הרבה.
האימון האישי שלי נבנה לאורך כמעט 20 שנות תרגול והוא משלב אלמנטים ורעיונות, שאספתי לאורך הדרך ממורים שונים ומשיטות שונות. כאשר יש לאימון עקרונות מבוססים וחזקים, זה נהדר ומפרה להיחשף וללמוד משיטות וממורים שונים. העקרונות הם הבסיס, שעוזר לנו להבין מה מועיל לנו ומקדם אותנו ומה עלול להזיק או סתם לא ממש מעניין.
בנימה זו, התשובה הארוכה שלי לשאלה – "איזה יוגה אני מלמדת?" – היא יוגה מבוססת עקרונות. אני שואפת לבנות לעצמי ולמתרגלים שלי אימון בעל הגיון פנימי מבוסס ועקרונות ברורים ופשוטים, ש"עושים שכל" על המזרון, תוך הקשבה לגוף, לנשימה ולתודעה. זה אומר למשל, שתמיד נתחיל מתשומת לב לתמיכה של הקרקע, ותמיד נקדיש זמן להקשבה למה שעולה מהגוף. נשים לב לכאב בתור תמרור אזהרה ולא נתעלם ממה שהוא בא לספר לנו. זה אומר שנתקדם בקצב האישי ותמיד נתאים את האימון למה שיש ואפשרי באותו רגע. זה גם אומר שנמשיך לאתגר את עצמנו ולהתקדם בצעדים קטנים וברי השגה, ונזכור תמיד לנשום, להרפות וליהנות מהרגע.
