אז מה הכי מרגש בשיעור פרטי של יוגה תרפיה או יוגה שיקומית?
המבט הרך הזה על פני המתרגלת, כשלפתע היא מרגישה עונג בגוף שלה!
אחרי הרבה זמן של כאב ואי-נוחות,
אחרי הרבה זמן של ניכור ואכזבה מהגוף שלה,
אחרי הרבה זמן של תסכול ואולי אפילו ייאוש,
פתאום, בלי הכנה מוקדמת, באמצע האימון היא מרגישה טוב!
היא מרגישה שיש תנוחה שהיא מצליחה לעשות ואפילו נהנית ממנה.
ואז התודעה שלה מרפה לרגע,
ואז הלב שלה מתרחב לרגע,
ואז היא פשוט שמחה עם הגוף שלה באותו הרגע.
יש יותר מרגש מזה?
ואני רק מודה על ההזדמנות שנפלה בחלקי להיות שם, להיות עדה ושותפה לרגע הזה.
לפעמים הדרך לשם ארוכה ומפותלת, גם עבורה וגם עבורי. ביחד אנחנו לומדות מה מתאים לה, מה עובד בשבילה, מה נעים בגוף, מה עוזר להרפות את המתח וכמובן גם איפה הגבולות שאליהן אנחנו לא רוצות להגיע, בשביל לא להיכנס לטווח הכאב.
אבל אנחנו שם ביחד, היא בשביל עצמה ואני בשבילה, למצוא את הדרך חזרה אל השלווה והעונג בלהיות נוכחת בגוף.
