תלמידה אמרה לי השבוע שהיא לא מצליחה לעשות מדיטציה. כל פעם שהיא מנסה לשבת בשקט ולהתרכז, המחשבות נודדות… כל כך שמחתי לשמוע את זה!
לא כי אני שמחה על תחושת התסכול שלה, אלא כי היא זיהתה ותיארה במדויק את הטבע של התודעה. ככה זה – מחשבה רודפת מחשבה, זרם בלתי פוסק שקורה כל הזמן, בין אם עצרנו לשים לב אליו ובין אם לא. כאשר אנחנו רוצות ללמוד להשתמש בכלי, כל כלי שהוא, הצעד הראשון הוא להכיר אותו – מה הטבע שלו, מה הוא יודע לעשות. התנסות ישירה ובלתי אמצעית בטבע של התודעה, היא הצעד הראשון למדיטציה. לא לקרוא על זה בפוסט או בספר, אלא להרגיש את זה ממש, על עצמנו.
אז מה זה אומר "לא להצליח" במדיטציה? עבור חלק מהאנשים, אם הישיבה מופרעת ותשומת הלב "בורחת", עולה תחושה של כישלון. יש אולי איזו ציפייה, שנוכל למקד את תשומת הלב בנקודה אחת לאורך זמן ולא יהיו הפרעות. אם יש הפרעה = המדיטציה נכשלה. אבל זה בעצם לגמרי הפוך.
היכולת שלנו לשים לב לכך שהמיקוד שלנו נודד, היא הכלי שלנו לאמן את התודעה ולאסוף אותה חזרה אל האובייקט שבחרנו. אם לדוגמא התמקדנו בנשימה והמחשבות נדדו למקום אחר, עצם תשומת הלב לכך והמיקוד המחודש בנשימה – הם האימון עצמו. הם סימן ל"הצלחה", כי שמנו לב שיצאנו מריכוז ואספנו אותו בחזרה.
עוד דימוי רווח למדיטציה הוא של יוגי (או נזיר בודהיסטי), יושב ברגליים משוכלות, עם עיניים עצומות למשך שעות ארוכות. אולי אפילו יושב בשלג בלי תנועה. מדיטציה יכולה להתרחש באופן הזה. אבל גם בעוד אינספור אופנים אחרים. אפשר למדוט בהליכה, ובליווי של מוסיקה, תוך כדי תנועה, תוך כדי תרגול אסנה, כמובן שבתרגול של הנשימה או תוך כדי שירת מנטרה. יש אנשים שעושים מדיטציה תוך כדי שחייה או ריצה, או בזמן שטיפת כלים. העניין הוא לא מה הפעולה המתבצעת, אלא מה מצב התודעה תוך כדי הפעולה. האם התודעה מרוכזת באובייקט או נודדת, מפוזרת.
יש ציטוט יפה שמיוחס לברוס לי, שאומר "איני מפחד מהאדם שתרגל עשרת־אלפים בעיטות פעם אחת. אני מפחד מהאדם שתרגל בעיטה אחת עשרת־אלפים פעמים". ברוס לי דיבר על האיכות שנוצרת מאימון חוזר ומדויק על פעולה אחת בלבד. במקרה של מדיטציה הפעולה הזאת, שעליה נתאמן לחזור שוב ושוב ושוב, היא להחזיר את התודעה אל האובייקט. ה"שריר" הזה של מיקוד התודעה ניתן לאימון ולטיפוח. כל מה שהוא דורש מאיתנו זה לחזור על הפעולה שוב ושוב. להתאמן.
זה בטח היה ממש מזמן וקשה לזכור את החוויה, אבל כאשר למדנו ללכת מתישהו סביב גיל שנה, כנראה שנפלנו כמה מאות או אלפי פעמיים עד שזה קרה. אני לא מכירה מישהי או מישהו שהפסיקו לנסות כי לא הצליחו ללכת בניסיון הראשון. הזרם הבלתי פוסק של המחשבות הוא חלק מטבעה של התודעה. אבל גם היכולת למקד את התודעה היא חלק מאותו טבע ולכן לגמרי אפשרית לכל מי שרוצה בכך.
ואם מתחשק לכם ממש עכשיו להתנסות, לחצו על הקישור לקבל למייל שלכם אימון מדיטציה מוקלט (כ-10 דק') להפחתת מתח, הרגעה ושיפור הריכוז.
כתיבה מאד בהירה ומובנת, המאפשרת לכל אחת/אחד להבין את הדברים, להשתכנע ולהתנסות.