איך לרכוש ידידים?
דייל קרנגי, איש עסקים אמריקאי, כתב לפני כמעט 100 שנה ספר בשם "איך לרכוש ידידים ולהשפיע על אנשים". כשקראתי את הספר הזה הרגשתי כאילו מישהו היה שם איתי ב-3-4 שנים האחרונות במערכת הבריאות, התבונן מהצד וכתב לעצמו מסקנות. אלה כמה מהעקרונות שהוא מציע בספר:
- לחייך ולהיות חיובית! לחשוב על מה כן (ופחות על מה לא..)
- לנסות להבין לפני שאת מבקשת להיות מובנת
- לחשוב ולדבר על האינטרסים והרצונות של הצד השני (ופחות על שלך)
- להימנע מביקורת או ויכוחים – הם לא מועילים
- לזכור שמות של נשים ואנשים בדרך
אם יש משהו אחד שאולי תזכרו מההרצאה על יוגה בבתי חולים ציבוריים – שזה יהיה 1-2 מהם 🙂
כמה מילים עליי
שמי קרן רובין, נשואה לאיש יקר ותומך ואמא לשני מתבגרים, תלמידת יוגה 23 שנה, מורה לויג'ננה ויוגה תרפיסטית ועובדת היום בעיקר עם מתמודדות סרטן.
הניסיון שלי במערכת הבריאות מגיע מהוראת יוגה שיקומית בקהילה טיפולית למכורים, במחלקה האונקולוגית במאיר ובשנה וחצי האחרונות במרפאה לאונקולוגיה אינטגרטיבית ברמב"ם. עוד פרטים עליי בקישור הזה.
קשיים ואתגרים שאני לא ידעתי עליהם
אני מזמינה אתכן ואתכם להיזכר רגע בתחושות שהיו לכן לילה לפני שהתחלתן ללמד או לעבוד במקום חדש. זוכרות את ההתרגשות? את דפיקות הלב? לפני הפעם הראשונה במחלקה האונקולוגית אני שקשקתי.
ידעתי שאני רוצה להיות שם. הרגשתי שאם זה אפשרי עבורי – זה הצעד הנכון, אולי אפילו סוג של חובה מוסרית. אבל לא היה לי מושג למה לצפות וגם לא היה לי את מי לשאול.
היום אני רוצה לשתף אתכם בחוויות שלי בשביל לחשוף ולהציף חלק מהקשיים והאתגרים שאני לא ידעתי עליהם ואולי לעזור למי מכן ששומעת קריאה דומה.
אני בטוחה שחלקכן חוות דברים אחרים לגמרי. השיח שאנחנו בתור קהילה יכולות וצריכות לנהל הוא הדבר החשוב. לפתוח את הדברים, להבין לעומק ולבחור כל אחת לעצמה.
בואו נתחיל מההזדמנות
אחד המחקרים האהובים עליי על טיפול אינטגרטיבי נערך בארץ בבית החולים כרמל בחיפה בהובלת פרופ' ערן בן אריה ופרופ' אלעד שיף. המחקר בדק האם טיפול אינטגרטיבי כמו צמחי מרפא, תזונה וגם תרגולי גופנפש כמו מדיטציה ומיינדפולנס יכול להעלות את תוחלת החיים בקרב חולות עם סרטן גינקולוגי מתקדם. התוצאות שפורסמו בדצמבר 2020 הראו, שהתמדה בתוכנית טיפול כזאת הייתה קשורה להישרדות גבוהה יותר ובנוסף, לירידה בפניות לחדר המיון, כלומר – פחות עומס על המערכת, נושא שכבר נגיע אליו.
המחקר הזה מראה שיש לנו הזדמנות משמעותית להרבות טוב.
את הטוב שאפשר לעשות אני פוגשת מדי שבוע. יוגה עוזרת ב:
- שיפור איכות החיים של המטופלים – פחות עייפות, פחות חרדה, יותר אנרגיה, יותר טווחי תנועה, התחזקות גופנית ומנטלית.
- יוגה עוזרת לטפח גישה אקטיבית להחלמה – הקולגות שלי ברמב"ם שמציעים רפלקסולוגיה או דיקור עושים פלאים, אבל לא מלמדים את המטופלים איך לעזור לעצמם. בעיני זה אחד מהערכים המוספים המשמעותיים ביותר שיש לנו ביוגה. כפי שמראים מחקרים – גישה אקטיבית להחלמה יכולה להעלות את תוחלת החיים ולהפחית עומס על המערכת.
- הזדמנות נוספת במע' הבריאות היא להנגיש את היוגה לאוכלוסיות שלא היו מגיעות אליה לעולם וכמובן גם לצוותים רפואיים.
- הזדמנות ליצירת מרחב בטוח, מאפשר ולא שיפוטי, מכוון מטופל ולא מכוון סימפטומים. להבדיל מרוב המפגשים בבית חולים כאשר מטופלת נכנסת לחדר אני מסתכלת עליה ולא על מסך המחשב. פשוט כי זה מה שהיוגה דורשת ממני לעשות.
אחרי שהבנו שיש הזדמנות, עולה השאלה - למה קשה להיכנס למערכת?
העומס
המערכת מאוד שחוקה ועובדת כל הזמן בתפוקה מלאה ובלי אוויר.
רק לסבר את האוזן – אל המחלקה האונקולוגית ברמב"ם מגיעים כ-5,000 חולים מדי שנה. החולות והחולים האלה לא מגיעים לקבל זריקה או מרשם וללכת הביתה. רובם מגיעים לטיפולים של כמה שעות מדי שבוע או שבועיים למשך חודשים ואף שנים.
בקומת אשפוז היום של המחלקה יש 115 עמדות טיפול.
אני במשמרת אחת מקבלת לכל היותר 4 מטופלים. רק שתבינו את הפרופורציות.
לאור העומס הזה – חשוב להבין שאף אחד לא מחכה לנו… מצאתי את עצמי כמה פעמים אורבת למנהל מחלקה במאיר ליד המעלית בשביל לתפוס אותו לכמה דקות. הוא היה חמוד ומבין עניין ורצה לעזור, אבל לא באמת היה לו זמן לשמוע אותי.
רופאות ואחיות ובעיקר מקבלות החלטות יקשיבו לנו אם נוכל להראות ולהוכיח, שהיוגה משמעותית לחולים וחוסכת למערכת משאבים.
פערי ידע
מעבר לעומס קיימים פערי ידע – כאמור, יש מחקרים על התועלות ביוגה ומיינדפולנס ואפילו הרבה! בתחום הסרטן ארגונים כמו ASCO – ארגון האונקולוגים האמריקאי ו-SIO – החברה לאונקולוגיה אינטגרטיבית כוללים יוגה בהמלצות שלהם לסוגי סרטן שונים. אבל עדיין מעטים אנשי הצוות ומקבלי ההחלטות, שמכירים את ההמלצות האלה או מבינים איך ליישם אותן.
קרנגי ממליץ לחשוב על האינטרסים של האחר והוא צודק – אז אם מעניין אתכן להשתלב – חפשו את המחקרים הרלוונטיים. רופאות ורופאים אוהבים טיפול מבוסס מחקרית evidence based.
חשוב לציין שפערי הידע קיימים גם אצלנו. מעבר לטרמינולוגיה הרפואית שרובנו לא מכירות, יש פוליטיקות פנימיות ותחרות על משאבים ואילוצים טכניים שלרוב אין לנו מושג עליהם ואיך לנווט ביניהם.
דוגמאות קטנות בהקשר הזה – הצעתי לרמב"ם לפתוח קבוצת יוגה לכמה מטופלות במקביל. זה לא קורה כי עוד לא מצאו דרך לבצע רישום ולגבות תשלום.
אני מקבלת רק 4 מטופלים במשמרת ולא 5 או יותר כי אין מזכירה שתקבל מטופלים אחרי שעה מסוימת.
אתגרים לוגיסטיים וארגוניים
אתגרים לוגיסטיים וארגוניים יש בשפע – אלה כמה דוגמאות:
הגעתי לבי"ח מאיר בשיא התמימות וביקשתי להתנדב. בפועל זה היה תהליך של חצי שנה ו-7 חיסונים! למזלי לרמב"ם הגעתי אחרי כל החיסונים האלה, אז הייתי צריכה להגיע במיוחד למרפאת פרסונל רק פעמיים – ממש יצאתי בזול.
בבי"ח מאיר הייתי יוצאת לדוג מטופלות באשפוז-יום רגע לפני שהן מתחברות לטיפול. לפעמים הן ממש רצו לבוא ליוגה, אבל היו צריכות להמתין לבדיקות דם או להיכנס לרופאה לשאול משהו. היה קשה למצוא את הזמן המתאים בשבילן.
במהלך השנים לימדתי יוגה במסדרון, במשרד של רופאה שיצאה לחופש, בחדרי אשפוז וגם בחדר אוכל כשלא היה מקום אחר. העברתי שיעורים בערבית, רוסית וספרדית – שפות שאני לא דוברת… ניסיתן פעם לבקש מגוגל טרנסלייט להסביר בפורטוגזית איך לכוון את הנשימה לצלעות?
איך נראה יום עבודה ברמב"ם במרפאה מסודרת, שפרופ' משה פרנקל יש יקר ורופא מסור עבד קשה בשביל להקים אותה: כאמור, משמרת של 4 טיפולים פרטניים, כל אחד נמשך 45 דקות, בלי הפסקות.
בזמן הזה אני צריכה להספיק:
לחטא את הציוד ולסדר את החדר
לקרוא את התיק הרפואי,
לקבל את המטופל/ת,
לקחת אינטייק – לפעמים ארוך אם זה ביקור ראשון, לפעמים קצר אם זו מטופלת חוזרת,
לתכנן ולהעביר תרגול מותאם למצב
ולהספיק לסכם אותו במערכת התיעוד של בית החולים.
אין שיחת הכנה או תיאום ציפיות.
יש מטופלות שמגיעות אחרי או לפני הקרנות או בדיקות.
אין לי גם דרך לדעת האם היא בכלל תגיע. יש משמרות שבהן מוצאת את עצמי מחכה. תוהה מה טוב יותר – רצף טיפולים בלי הפסקות או שמישהי תבריז…
מצאתי את עצמי לא פעם שואלת – האם זה שווה את זה? הגשמתי כביכול את החלום, נכנסתי לבית חולים! אבל האם אלה התנאים הנכונים להוראת יוגה? זוכרת את הפרק הראשון של ההאטה יוגה פרדיפיקה?
האם יגיע רגע שבו ארגיש שזה יותר מדי או כבר לא "יוגה"?
לסיכום - האתגרים העיקריים שפגשתי במערכת
- סטינג מוגבל ולפעמים בעייתי (לא תמיד יש ציוד, לא תמיד יש מקום, לא תמיד יש זמן)
- קהל יעד שלא מכיר את המגוון שיש ביוגה, לא יודע מה לבקש או למה לצפות
- קשיי תקשורת – מגבלות שפה, מגדר, מנטליות
- דרישות שונות של המערכת – בתהליך הכניסה ובכלל
- תמורה כספית בדר"כ נמוכה – השכר שלי היום ברמב"ם הוא קצת יותר מהתנדבות.
- שחיקה!
אחרי כל זה אני מקווה שלא יצא לכן החשק 🙂 לא באתי לבאס, אלא להיפגש עם המציאות היום-יומית בגובה העיניים. מדובר על עבודה קשה, לפעמים סזיפית, לפעמים מתסכלת, אבל זה יכול לעבוד!
מתי זה יכול לעבוד?
זה עבד במאיר כשהגעתי כל שבוע, כשלקחתי זמן להכיר את הצוות (לזכור שמות!). לאט לאט האחיות התרגלו לנוכחות שלי, שמעו תגובות ממטופלות ואז גם התחילו להמליץ ולהפנות. יותר משנה אחרי שכבר הפסקתי להגיע לשם עוד מדי פעם הייתה מתקשרת מישהי לשאול מתי יש יוגה.
גם ברמב"ם אני רואה תוצאות כל שבוע!
מטופלת בשם אולה כתבה לפני כמה שבועות מכתב תודה להנהלת בית החולים. בין היתר היא כתבה לי: "יוגה תרפיה שעשינו ביחד נתנה לי אמונה בהתחזקות מהירה של הכוחות שלי ויש תרגילים שעד עכשיו אני מתרגלת ונזכרת בך, המון תודות".
זה נותן כוח ומוטיבציה להמשיך. קולגה ברמב"ם מזכירה לי מדי פעם בישיבות צוות, שגם אם זה לא מושלם בראייה שלי, המטופלים ממשיכים להגיע וזאת ההוכחה הכי טובה שמשהו עובד.
כמה עצות פרקטיות וישימות
זוכרות את קרנגי? אלה העצות שלו ושלי איך לפתוח סדק בדלת הכבדה הזאת:
- לחייך, לבוא בטוב
- להתמיד – כראוי ולאורך זמן ובלי ציפייה לפירות
- ללמוד מניסיון של אחרות, ללמוד את צרכי ואילוצי המערכת – להבין לפני שאנחנו מבקשות להיות מובנות.
- להקשיב היטב למטופלות ולהבין מה הן צריכות, מתי ואיך זה יכול לעבוד עבורן
- להימנע מביקורת או ויכוחים עם נציגי המערכת – לחשוב ביחד איתם מה כן יכול לעבוד
- לבסס הכרויות אישיות – לזכור שמות!
- לא להתבייש לשווק את היוגה לצוותים, למטופלות. להזמין אותן שוב ושוב ושוב. בחיוך 🙂
מילות סיכום
חשוב לי מאוד לקדם את הנושא הזה, אבל באחריות ובזהירות. מתוך הקשבה.
אנחנו יכולות ויכולים להביא הרבה תועלת, אבל יש סכנה מסוימת שהיוגה תהפוך להיות משהו טכני, שטחי, עוד סוג של תרגול גופני, שנאבד את העומק והרבדים של ההגות והמסורת.
הדברים שעוזרים לי לשמור על חיבור הם האימון האישי, הדרכה מקצועית, מנטרה וגם גנש קטן שהולך איתי.. וכמובן תמיכה של הצוות ושל קולגות חברות לדרך.
אם זה בוער בכן – לכו על זה!
אל תחכו למודעה "דרושה יוגה תרפיסטית" בעיתון או איפה שמחפשות עבודה בימינו. צאו לשטח לייצר לעצמכן הזדמנויות.
בהצלחה! ותודה על ההקשבה.
